מחר אני "חוגגת" שבוע למאורע.

מאורע שמזכיר לי יומיום שאני לא שולטת בכל, שבכל רגע הכל יכול להתהפך ואיכשהו להיעשות רע יותר.

עוד צלקת נפשית לאוסף, עוד אבן ענקית שמתווספת לתרמיל שעל גבי.

בעיקרון יצאתי בזול, כמה שטפי דם ודימום קצר והאמירה המכוערת שתלווה אותי לכל החיים, עברתי תקיפה מינית.

אני משערת שגם האשמה לא תלך, אמרו לי שהרבה בנות מרגישות אשמות...

יכלתי להתנגד יותר, יכלתי לתת לו ברכייה ולברוח, יכלתי לצרוח, יכלתי להרביץ, יכלתי לנשוך, יכלתי לשרוט, יכלתי- זו מילת המפתח.